הריקודים הלטיניים מאופיינים ע"י מקצבים דרום אמריקאיים תוססים ותנועות גוף חושניות. בני הזוג רוקדים בצורה חופשית יותר והם רשאים בהחלט לחרוג מקו המעגל. ריקודים לטיניים מאוד פופולארים הן בארץ והן בעולם בקרב כל הגילאים.
יותר ויותר אנשים, הן צעירים והן מבוגרים נהנים ממפגשים חווייתיים מלאי עוצמה אנרגיה וחיות. ריקודים לטיניים כוללים חמישה ריקודים תחרותיים: צ'ה צ'ה צ'ה, סמבה, רומבה, פאסו- דובלה וג'ייב ושלושה ריקודים לטיניים חברתיים אשר רוקדים במועדונים: סלסה, מרנגה, בצ'אטה.
כל הריקודים הללו נלמדים בחוגים ובקורסים של דנסארט המתפרסים בכמה אזורים בארץ , ביניהם תל אביב / רמת גן, רעננה, ראשל''צ, כפר-סבא, קיבוץ מעברות
| < | 1 | 2 | 3 | 4 | > |
הריקוד הפציע בשנות ה-40 בהוואנה שבקובה. מקורו בריקוד ממבו . הוא התחיל כריקוד חברתי זוגי והפך לריקוד הלטיני הנפוץ ביותר באמריקה. ריקוד מלא עוצמה וכוח מחד ומאידך משדר המון שמחה ושובבות מצד בני הזוג הרוקדים אותו.
בצ'ה-צ'ה-צ'ה הבת זוג משחקת עם הבן זוג. אך הבן זוג לרוב שולט בה ולא נותן לה להתחמק ממנו. ריקוד הצ'ה-צ'ה-צ'ה ידוע כריקוד מהיר המביע שמחה ושובבות. קיימים בו:
תנועות אגן בולטות וחדות, עבודת רגליים מהירה הכוללת ישור בירכיים במקביל לכל צעד.
מקור הריקוד בברזיל. שם הסמבה נחשב לסמל הלאומי. אפשר לאמר בהחלט כי ריקוד הסמבה הינו ריקוד שכולו קרנבל, התלהבות ואקסטאזה. הסמבה נחשף לראשונה בארה"ב בסוף שנת 1920 בהצגה בברודווי בשם "קרנבל רחוב". זהו ריקוד עשיר מאוד מבחינת המקצבים ותנועות אגן מסוגים שונים. עוד מאפיין נוסף לסמבה הוא bounce action- תנועה קפיצית עם עליות וירידות, לכן לסמבה קוראים לפעמים ואלס דרום-אמריקאי.
ריקוד רומבה נולד בקובה כשילוב של מרכיבים שונים ממוסיקה של אוכלוסיית עבדים אפריקאים וזאת של קולוניזטורים ספרדים. מקור השם – מילה ספרדית RUMBO אשר פירושה חג, שמחה. מן ההתחלה לא היה הבדל ברור בין מקצב של צ'ה-צ'ה-צ'ה לבין זה של רומבה. יותר מאוחר רומבה הפכה לריקוד איטי יותר מאשר צ'ה-צ'ה-צ'ה. ריקוד רומבה התפשט מקובה לאמריקה משם לעולם כולו. קוראים לרומבה – ''ריקוד האהבה'', כי רקדנים מציגים לפני הקהל סיפור אהבה בין גבר לבין אישה, כל זוג מספר אותו בדרך שלו: מרומבה רומנטית עדינה עד ריקוד סקסי ותשוקתי מאוד. לרומבה אופייניות תנועות אגן בולטות ועגולות במיוחד.
זה ריקוד ספרדי עם מוזיקה הדומה לשיר-לכת. זה ריקוד תיאטרלי מאוד, גם מבחינה וויזואלית וגם מבחינת המבנה שלו. ריקוד הפאסודובלה מורכב משלושה אלמנטים עקרים: ריקוד צועני, פלמנקו וקורידה-מלחמת השוורים. הגבר מופיע בו בתפקיד של מטדור והריקוד שלו עשיר באלמנטים מפלמנקו. לעומתו האשה מייצגת את הגלימה האדומה אשר בידיו של המטדור בזמן הקרב והיא משתמשת בהרבה אלמנטים מהריקוד הצועני . לפסודובלה יש עמידת גוף מיוחדת הדומה לזאת של המטדור בזמן הקורידה. בשנות ה-30 של המאה ה-20 הפסודובלה הופיע בצרפת והפך להיות ריקוד פופולארי מאוד ,וזו גם הסיבה לכך שלרוב התנועות והפיגורות יש שמות בצרפתית.
ריקוד אפרו-אמריקאי, לראשונה הופיע באמריקה בשנות ה-40 של המאה ה-20 . הג'ייב למעשה מכיל בתוכו גם את הרוקנרול ,הטוויסט והסווינג. זה ריקוד מהיר וקצבי, מלא חיים והומור ,בעל תנועות קפיציות ובעיטות רגליים רבות. מי שמבצע אותו חייב להיות בכושר וסיבולת טובה כי דרושה לא מעט אנרגיה על מנת לרקוד ריקוד שכזה.
ריקוד זה הופיע לראשונה בשנות ה-60-70 בניו-יורק על-ידי מהגרים מקובה ומפורטו ריקו. גרסה מפולפלת של ממבו המשולבת עם צעדים מריקודים לטיניים אחרים, הסלסה מבוצעת תוך מקצב לוהט. זהו ריקוד סוער וחושני, בעל אנרגיה וחיות ברמות מטורפות. מכיוון שהסלסה היא בעצם מיקס של מספר רב של מקצבים וריקודים שונים היא יותר פתוחה ונוחה לאימפרוביזציה ומאופיינת במגוון סגנונות. בדנסארט נלמד סלסה בסגנון L.A הכי קרוב לסגנון ריקודים לטיניים אחרים.
ריקוד חם ולוהט. צעדי המרנגה הינם פשוטים ללמידה ובעצם על הצעדים הללו מתבססים כל הטכניקות לריקודים לטיניים .מקום היוולדו של הריקוד החם והסוער הזה אינו ברור לחלוטין. גם האיטי והרפובליקה הדומיניקנית טוענות כי הומצא אצלן ,סוגייה זו לא הוכרעה. כך או אחרת הוא מכיל אלמנטים משתי התרבויות, מה שהופך את הריקוד למעניין ומאתגר יותר.
מקור השם – מהשפה הספרדית bachata .כך קראו לחגיגות הקטנות של פשוטי העם אשר היו רוויות אלכוהול.
הבצ'אטה נולדה ברפובליקה הדומיניקאנית וצמחה מתוך שכבות חברתיות חלשות. ריקוד הבצ'אטה ידוע בצעדיו הפשוטים ללמידה והמוסיקה הסוחפת. בריקוד הזה משולבים תנועה טבעית ,חושניות והרבה יצירתיות. שלא כמו שאר הריקודים הלטיניים היא מאופיינת מחופש תנועתי כמו כל סגנון פרי סטייל אחר. הבצ'אטה החלה להיות פופולארית בעולם משנות ה-90.
היום משלבים בצ'אטה עם ריקודים אחרים. כך נולד הריקוד בצ'א-טנגו.
